תִּקְבּוֹלוֹת בשירה הכנענית והמקראית

השירה האוגריתית מתאפיינת בשימוש בצורת התִּקְבּוֹלֶת (בלועזית: "פָּרָלֶלִיזְם"), אמצעי אמנותי שרווח בשירה הכנענית כשם שרווח בכל השירה המקראית. צורת כתיבה זו לא נמצאה במצרים, לא אצל החיתים, לא במסופוטמיה, אבל מוכרת היטב בספרות האוגרית.

מהי התִּקְבּוֹלֶת? התקבולת מורכבת משתי "צלעות", שני חלקים מקבילים במשפט ארוך, שהם בדרך כלל מקבילים זה לזה בתוכן, או במסר המועבר או בתבנית התחבירית. כל צלע שבתקבולת אומרת את אותו המסר אך במילים אחרות או בדימויים שונים. לעיתים המסר שבצלע האחת של התקבולת מנוסח בצורה ניגודית לצלע השניה שלה תוך הבעת אותו המסר או השלמתו במילים אחרות. הסיבות לשימוש בתקבולות סימטריות נועדו כדי לחזור על המסר במילים שונות, ובכך להטמיע אותו בזיכרון השומע או הקורא. הדבר מזכיר שימוש באמצעי החריזה שבפתגמים^[1] שנועדו אף הם להעברת מסרים באמצעים קליטים. אמירת רעיון מסויים בצלע האחת וחזרה עליו בצורה דומה או הפוכה בצלע השניה הופכת את המסר לפיוטי ומקילה על זכירתו. יתרה מזאת, המאזין לשירה עוקב ומאזין בקשב רב אחרי הדובר כדי לראות באילו מילים הוא יצליח לחזור ולומר את אותו הרעיון שבצלע הראשונה באמצעות מילים אחרות בצלע השניה. מכיוון שקל יותר לזכור קטעים קצרים, התקבולת מחלקת את הטקסט או את הדיבור לחלקים קטנים יותר, משפטים קצרים יותר העושים את מלאכת השינון והזכירה לקלים לקליטה כבר מהשמיעה הראשונה. התקבולת מטבעה נעזרת במילים נרדפות, מנוגדות או ציוריות במיוחד. לעיתים הצלע השניה לא רק שהיא מתייחסת לצלע הראשונה אלא אף מחזקת את המסר.

צורות התקבולת התגלו לראשונה על ידי החוקר האנגלי רוברט לות (Lowth), כפי שמתאר את הדברים יעקב כדורי:

"תרומתו של חוקר המקרא האנגלי רוברט לות (Lowth) קבעה במידה רבה את כיוונו של חקר השירה המקראי. בשנת 1753 פרסם לות את ספרו 'הרצאות על שירת הקודש של העברים', שבו הוצגה תיאוריה חדשה בדבר הכללים שעליהם מבוססת השירה המקראית. לטענת לוט שירת המקרא בנויה על פי רוב משורות בעלות שתי צלעות. לות כינה את הכתיבה הזאת הקבלת הצלעות (parallelismmus membrorum) ובעברית חדשה היא מוכרת בשם תקבולות"^[2].

קיימים סוגים רבים של תקבולות, ולהלן יפורטו סוגי התקבולות העיקריים במקרא: תקבולת נרדפת, תקבולת חסרה, תקבולת ניגודית, תקבולת משלימה ותקבולת כיאסטית. נדגים להלן כל סוג בפסוק מקראי.

תקבולת נרדפת

בתקבולת נרדפת המסר חוזר על עצמו בשתי צלעותיה של התקבולת במילים שונות. כך לדוגמה (דב' לב ז): "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם-בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר". המילה "זְכֹר" מקבילה ל"בִּינוּ", "יְמוֹת" מקבילה ל"שְׁנוֹת", ו"עוֹלָם" מקבילה ל"דֹּר וָדֹר". כך גם לדוגמה גם בפסוק (דב' לב ב) "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי- תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי/ כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא- וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב", וכן (תה' כד ג) "מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהֹוָה, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ".

תקבול חסרה

בתקבולת חסרה או "תקבולת נמשכת", מושמטת מילה (שֵׁם פֹּעַל אוֹ שֵׁם עֶצֶם) מאחת הצלעות, כך שאותה המילה הקיימת בצלע האחת, "נמשכת" ו"מהדהדת" בראש המאזין לתוך הצלע השניה בה חסרה אותה המלה. כך לדוגמה ניתן לראות בפסוק (דב' לב ז) "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ-(וכאן חסרה המילה "שְׁאַל") זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". המילה "שְׁאַל" המופיעה בצלע הראשונה חסרה בצלע השניה אך נמשכת כאילו שמע המאזין "שְׁאַל זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". המילה "אָבִיךָ" מקבילה ל"זְקֵנֶיךָ", והמילה "וְיַגֵּדְךָ" מקבילה ל"וְיֹאמְרוּ לָךְ".

דוגמה נוספת לתקבולת חסרה הינה (תה' קכא ו) "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה- וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה". המילה "יוֹמָם" מקבילה (ומנוגדת) למילה "בַּלָּיְלָה", והמילה "הַשֶּׁמֶשׁ" מקבילה (ומנוגדת) למילה "וְיָרֵחַ" ואולם מושמטות מהצלע השניה המילים "לֹא יַכֶּכָּה" המופיעות רק בצלע הראשונה. גם כאן השומע משבץ את המילים החסרות בדמיונו כאילו נכתב "וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה לֹא יַכֶּכָּה".

תקבולת ניגודית

בתקבולת ניגודית חוזרים על המסר שבצלע הראשונה באמצעות אמירת מילים שניראות הפוכות, אך הן בעצם אומרות את אותו המסר או מחדדות אותו. כך לדוגמה בפסוק (משלי י א) "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב- וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ". הצלעות שבתקבולת ניראות מנוגדות, המילים "בֵּן חָכָם" מנוגדות למילים "וּבֵן כְּסִיל", כמו כן המילים "יְשַׂמַּח אָב" מנוגדות למילים "תּוּגַת אִמּוֹ", אך למרות הניגודיות שבפסוק (חכם מול כסיל, שמחה מול תוגה, אב מול אם), שתי הצלעות מעבירות את אותו המסר בדיוק בדבר חשיבות חכמת הילדים והשפעת הצלחתם על הלך הרוח של ההורים.

תקבולת משלימה

תקבולת משלימה בעצם איננה תקבולת אלא קרויה כך על שם המבנה הצורני של משפט שהתווסף לצורך השלמת המסר שבצלע הראשונה. כך לדוגמה הפסוק (דב' לב ו) "הֲלַיְהֹוָה תִּגְמְלוּ זֹאת? עַם נָבָל וְלֹא חָכָם!, הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ- הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ". הצלע השניה, "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם", ניראית כמו תקבולת, אלא שכל תפקידה להוסיף פרט שאינו בצלע הראשונה, ופרט זה בא להשלים מידע. בהמשך הפסוק מופיעה תקבולת חסרה "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ- הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ". המילים "הֲלוֹא" ו"אָבִיךָ" אינן מופיעות בצלע השניה.

תקבולת מוצלבת/ תקבולת כיאסטית (תקבולת האות אקס X)

בתקבולת מוצלבת הרכב המילים זהה בשתי הצלעות כמו בתקבולת נרדפת, אך המילים מסודרות בסדר הפוך, "בהצלבה". המילה הראשונה שבצלע הראשונה מקבילה למילה האחרונה שבצלע השנייה, המילה השניה מקבילה למילה הלפני אחרונה, וכן הלאה. כך לדוגמה בפסוק (בר' ט ו) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם- בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", המילה הראשונה בצלע הראשונה ("שֹׁפֵךְ") מופיעה כאחרונה בצלע השניה ("יִשָּׁפֵךְ"), ואילו המילה האחרונה שבצלע הראשונה (הָאָדָם) מופיעה ראשונה בצלע השניה (בָּאָדָם). כתוצאה מכך נוצרת בדמיון צורת האות הלטינית אקס X(הנהגית בלטינית כצליל האות ח' או כ') ומכאן שמה, תקבולת "כיאסטית".

השימוש בתקבולות נפוץ מאוד בשירת המקרא, כשם שנפוץ בצורה רחבה ביותר גם בשירה האוגריתית.

להלן מספר דוגמאות לתקבולות בשירה האוגריתית^[3]:

תקבולת נרדפת

באוגרית לוח ABII, א, 27-29:

"יצק כסף לאלפם- חרץ יצקם לררבת", שתרגומו: "יָצַק כֶּסֶף לַאֲלָפִים- חָרוּץ יָצַק לִרְבָבוֹת".

תקבולת חסרה

באוגרית לוח ABIII,5:

"לארץ יפל אלני- ולעפר עטם", שתרגומו: "לָאָרֶץ יִפֹּל גִּבּוֹר-וּלְעָפָר עָצוּם".

תקבולת חסרה

באוגרית לוח ABIII, 10:

"תקח מלך עלמך- דרכת דר דרך", שתרגומו: "תִּקַּח מַלְכוּת עוֹלָמְךָ- מֶמְשֶׁלֶת דּוֹר דּוֹרְךָ".

תקבולת ניגודית (וחסרה)

באוגרית לוח DII, ו, 26-28:

"ארש חים ואתנך-בלמת ואשלחך", שתרגומו: "שְׁאַל חַיִּים וְאֶתֵּן לְךָ, אַלְמָוֶת וְאֶשְׁלַח לְךָ".

תקבולת משלימה

באוגרית לוח DI, 173-175:

"יבך לאקהת עזר- ידמע לכדד דנאל מת רפא", שתרגומו: "בָּכָה עַל אֻקְהַת הַגִּבּוֹר, דָּמַע עַל כְּדֵד בָּם, דְּנָאֵל אִישׁ רָפָא".

תקבולת "המספר הנוסף"

תקבולת ייחודית נוספת הקיימת בספרות האוגריתית כמו גם בספרות המקראית הינה "תקבולת המספר הנוסף" או "תבנית המספר העולה". בתקבולת זו מופיעים שני מספרים, האחד בכל צלע של התקבולת, ואולם המספר המופיע בצלע השניה גדול בספרה אחת מקודמו שבצלע הראשונה. תפקידו של המספר הגדול שבצלע השניה לא באמת לְמַסְפֵּר דבר מסויים אלא להדגיש שהוא החשוב יותר מבין השניים האחרים שהוזכרו קודם. תבנית זו היתה כל כך מקובלת שכאשר הנביא עמוס אומר (עמוס א ו) "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם", אין הוא מפרט מה הם שלושת פשעי עזה אלא ישר "מדלג" לפשע הרביעי, הוא הפשע החמור מכולם, "הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה".

להלן מספר דוגמאות מהספרות האוגריתית כמו גם מהמקרא המסודרות לפי ערכם המספרי:

אחת-שתיים

תהלים פרק סב

(יב) אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים:

איוב פרק לג

(יד) כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה:

שניים-שלושה

באוגרית לוח DII, א, 22-23:

"הלמן נתם קדקד תלת אד על אדן", שתרגומו: "הִכָּהוּ שְׁתַּיִם עַל קָדְקוֹדוֹ, וְשׁוּב שָׁלוֹשׁ עַל אָזְנוֹ".

באוגרית לוח ABII, ג, 17-21:

"תן דבחם שנא בעל תלת רכב ערפת: דבח בתת ודבח דנת ודבח תדמם אמהת", שתרגומו: "שְׁנֵי זְבָחִים שָׂנֵא בַּעַל, שְׁלוֹשָׁה רוֹכֵב עֲרָבוֹת: זֶבַח בֹּשֶׁת, וְזֶבַח רִיב וְזֶבַח פִּטְפּוּט אִמָּהוֹת".

שלושה- ארבעה

עמוס פרק א

(ג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד:

משלי פרק ל

טו) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן:

משלי פרק ל

(כא) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת:

משלי פרק ל

(כט) שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת:

שש- שבע

משלי פרק ו

(טז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהֹוָהוְשֶׁבַע תועבות תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:

איוב פרק ה

(יט) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע:

שבעה- שמונה

באוגרית לוח ABI, ה, 8-9:

"עמך שבעת עלמך תמן חנזרך", שתרגומו: "עִמְּךָ שִׁבְעַת מְשָׁרְתֶיךָ וּשְׁמוֹנַת חֲזִירְךָ".

באוגרית לוח DI, 42-64:

"שבע שנת יברך בעל תמן רכב ערפת", שתרגומו: "שֶׁבַע שָׁנִים יְבָרֵךְ בַּעַל, שְׁמוֹנָה רוֹכֵב עֲרָבוֹת".

מיכה פרק ה

(ד) וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם:

תקבולת "הצלע המורחבת"

תקבולת ייחודית נוספת הקיימת בספרות האוגריתית ובספרות המקראית הינה "תקבולת הצלע המורחבת". בתקבולת זו הצלע השניה חוזרת על מילים המופיעות בצלע הראשונה, כשלעיתים מתווספת גם צלע שלישית המרחיבה את הנאמר ונותנת משמעות נוספת. מעניין לציין כי נתגלה תקבולת מעין זו קיימת בספרות האוגריתית הזהה כמעט במלואו לפסוק בתהלים בשינויים המתבקשים עקב שמות האלים. באוגרית המדובר על האל "בעל", ובמקרא באל "יהוה". כך נאמר בפסוק באוגריתית (לוח ABIII, 8-9) "התא בך, בעל, התא בך תמחץ, התת צמת צרתך", שתרגומו:"(כִּי) הִנֵּה אוֹיֶבְךָ, בַּעַל,/ (כִּי) הִנֵּה אוֹיֶבְךָ תִּמְחַץ,/ (כִּי) הִנֵּה תַּצְמִית צוֹרֶרְךָ". הפסוק הדומה לו בתהלים הינו הפסוק (תה' צב י) "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהֹוָה, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן".

תקבולת צלע מורחבת

תהלים פרק צג

(ג) נָשְׂאוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה/ נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם / יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם:

תהלים פרק צד

(ג) עַד מָתַי רְשָׁעִים, יְהֹוָה/ עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ:

לדעת חוקרת המקרא האמריקאית אדל ברלין (Adele Berlin), הידועה בגישתה הספרותית לפרשנות המקרא, לא כל פסוק שירה מקראי יכול להיכנס לתוך מסגרת של "התקבולת הרגילה". רבים הם הפסוקים בהם התקבולת מפעילה רמות שונות של יכולת ביטוי של השפה, כגון: פונולוגיה (צליל), תחביר ודקדוק, סמנטיקה, ולכן "ההקבלה" בין הצלעות יכולה ללבוש אופנים שונים, כגון בפסוק (תה' לג כב) "יְהִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ- כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ", המילה "כַּאֲשֶׁר" מטרתה לחבר את שני צלעות המשפט. הבקשה מהאל שגודל חסדו יהיה כגודל הערגה שלנו אליו, "חַסְדְּךָ"/ "יִחַלְנוּ". אמנם אין תקבולת "פורמלית" אך קיימת זיקה בין שתי הצלעות, וזיקות אלו יכולות להיות באין סוף גוונים וצורות.