שרידי מיתולוגיה כנענית במקרא
לאחר שסקרנו בעיקר את האמצעים האמנותיים המשותפים לשירה ולפרוזה הכנענית והמקראית, בפרק זה יושם דגש על המיתולוגיה הכנענית ואיזכורה בספרות המקראית. כפי שהוזכר קודם בהקשרים אחרים, המיתולוגיה הכנענית כוללת מלחמות בין אלים, מלחמה המתוארת באפוס הקרוי "עלילות בעל וענת". בראש הפנתאון ניצב האל ששמו "אל" שמשכנו ב"ירכתי צפון", או "הר הלבנון". בצלמיות האל "אל" שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות הוא מתואר כמלך היושב על כיסא. בנו של "אל", האל "בעל" הוא אל הגשם, הסערה ופוריות השדות. הקדמונים, שֶׁרָזֵי תהפוכות מזג האויר היו נשגבים מידיעתם, ייחסו את הגעת סערות הגשמים לאל בעל שבזכותו השדות מושקים ומניבים, ושהברקים והרעמים היו ביטוי לכוחו ולגבורתו. עד היום הביטוי "שדה בעל" משמעו שדה המושקה במי גשמים בלבד, ללא השקייה מלאכותית, גשמים שירידתם יוחסה לבעל. אחות האל בעל, האלה ענת, נחשבה לאלת מלחמה וציד המסייעת לבעל במלחמותיו.
המיתולוגיה הכנענית עוסקת ב"תְּאוֹמַכְיָה", כלומר מלחמה בין האלים, הנסובה על השליטה והמלוכה בארץ. האלים בעל וענת נאבקים במספר אלים, ובעיקר באלים "ים", אל הימים והנהרות, ו"מוֹת" אל המוות. האל "ים" נחשב באפוס הכנעני כאל דֵּמוֹנִי במיוחד שהיו לו גם עוזרים, אלים זוטרים יותר, כמו מפלצות נוראות המסמלות את כוחות הרוע בעולם. המפורסם שבעוזרים לאל ים היה ה"תנין".
על פי תפישה זו, כאשר גוברים בעל וענת, האלים הטובים, בני האדם זוכים לחיים, גשם ופריון, ואולם, כאשר גוברים "האלים הרעים" (ים ומוֹת), סובלים בני האדם מבצורת, עקרות, מגפות, הצפת נהרות, נחשולי מים, ומוות. פולחן הבעל נועד "לתת כוח" ואף מזון לאלים הטובים במאבקם באלים הרעים.
בכתבי אוגרית מסופר בפירוט רב על "בעל", המתואר כ"רוכב ערבות", שנלחם כנגד "מוֹת" אלוהי השאול והמוות, שהוא גם בעל בריתו של ים. בעל הצליח להכות בהם והכריח אותם להכיר בו כמלך, וכך מנסחת את מלחמות האלים נגה איילי-דרשן ואת הרקע הגיאוגרפי בהן נוצרה מיתולוגיה זו:
"סיפור מלחמת אל הסער בים נמצא בכל תרבויות המזרח הקדום, אך נכתב בכל תרבות בשפתה היא. גיבורו של הסיפור הוא אל הסער המקומי, ואויבו הוא הים. אל הסער נלחם בים, ניצחו ונמשח למלך".
"המאבק בין אל הסער לים הוא המוטיב המצומצם ביותר המשותף לכל הגרסות שנבחנו בספר זה. כפי שסברו רבים, יש להניח כי המוטיב מדמה מראה נפוץ בימי החורף, אם כי ייחודי ורב הוד, של הים ההולך וגואה ומעליו מבריקים ברקים ורועמים רעמים. מראה מעורר יראה זה, המוכר עד היום לאנשי חוף הים התיכון, עשוי בהחלט לעורר את הרושם כי לפניהם ניבטת תמונתו של אל הסער המכה בים... קרוב לוודאי שבנוסחת אב זו נשזר מוטיב "הר צפון" הסמוך לחוף הלבנט הצפוני. אין זה מפתיע למצוא את הר צפון בגרסות מאוגרית ומישראל ובגרסות החוריות-חתיות, הואיל והר צפון נודע ברחבי המזרח הקדום כמקום מושבו של אל הסער...בהיותו מכוסה עננים במשך רוב ימות השנה וכמות המשקעים הרבה... אך טבעי אפוא לקבוע שם את מקומו של אל הסער ואת מקור גשמיו, רעמיו וברקיו"[1].
כפי שכבר הוזכר קודם, הכנענים התמזגו בישראלים בנישואי תערובת, והישראלים עבדו גם כן את האל הכנעני "בעל" מאות בשנים, הכירו את דמותו, ולכן המיתולוגיה הכנענית היתה חלק מתרבותם שלהם, והם הכירו אותה לפרטיה. אשר על כן, אך טבעי הדבר ששרידי המסורות הכנעניות בדבר אלים או "מפלצות" שונות, כפי שיפורט בהמשך, נשתמרו בעיקר בקטעי שירה שבספרי הנביאים והכתובים, ואולם ניתן לראות רמזים אליהם גם בסיפור הבריאה בספר בראשית.
סיפור הבריאה המקראי הינו סיפור מאוחר יותר למיתוסים הקדומים והוא דחק לגמרי את אותה המיתולוגיה "הכנענית- ישראלית". אלוהים-יהוה בורא את העולם בדיבור, אפילו בשקט, בניגוד גמור למלחמות האלים שבסיפור הכנעני. יחד עם זאת, למרות שסיפור הבריאה המקראי רחוק כרחוק מזרח ומערב מסיפורי המיתולוגיה הכנענית, הרי שניתן לזהות פולמוס סמוי כנגד המיתולוגיה הכנענית, והבבלית (על מיתוס הבריאה הבבלי יורחב בפרק נפרד).