נסיון המקרא להתרחק מכל דימוי "כנעני"
כותבי המקרא ידעו היטב על הזיקה העמוקה בין התרבות הכנענית לישראלית, ולכן ניסו ליצור בידול, מעין "קיר ברזל", בין שתי התרבויות, בעיקר מתוך רצון לצייר את התרבות הישראלית ככזו שנוצרה מחוץ לכנען, "במדבר", ללא כל השפעה זרה, ושדבר אין לה עם המורשת התרבותית של כנען. המצוות כולן ניתנות לעם ישראל במדבר, והתגלות האל לעם ישראל היתה אי שם במדבר סיני, לא בכנען. הכל נראה כרחוק מכנען ומהשפעתה.
ניתן לראות במקרא מספר דוגמאות לניסיונות ליצור נתק מוחלט בין ישראל לכנען. כפי שצויין קודם, הכנענים באו בקשרי נישואין עם הישראלים במשך מאות בשנים (שופטים, ג, ה-ו), אך "בלוח העמים" הם זוהו כצאצאי חָם, הנקשר באפריקה ובכוש ולא צאצאי שֵׁם (בר' י ו) "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן". המקרא משפיל את "כנען" ומתאר אותה כעבד של שאר העמים (בר' ט כה) "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". יהוה נתפש רק כאלוהי שם, בעוד שכנען רק עבד לצאצאי שם (בר' ט כו) "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ". סיפורים מקראיים שונים נוצרו כדי להדגיש עד כמה חשוב הבידול מהעם הכנעני, החל באבות האומה שבידלו את עצמם מהסביבה הכנענית ונמנעו מכל קשרי נישואין איתם. על פי המסופר אברהם ביקש מעבדו שלא יביא לבנו אשה כנענית (בר' כד ג) "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ". על יצחק מסופר שבנות כנען היו רעות בעיניו (בר' כח ח) "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו" יצחק מצווה על יעקב שלא לקחת מבנות כנען (בר' כח א) "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן". ספר דברים מצווה על השמדת עמי כנען (דב' ז א) "כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ ... וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם ... וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם ...וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ".
למרות כל זה, ההשפעות הכנעניות ניכרות על התרבות הישראלית בתחומים שונים, המיתולוגיה, השירה, הפולחן לאל "בעל" ולאל "אל" שהפך להיות בסיפור על יעקב (בר' לג כ) "אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". שמות מקומות רבים בארץ נקשרים גם באל "בעל" (בַּעַל גָּד, בַּעַל חֶרְמוֹן, בַּעַל בְּרִית, בַּעַל תָּמָר, בַּעַל פְּרָצִים, ועוד) עד כדי יצירת טשטוש בין האלים בעל ויהוה והיווצרות סינקרטיזם ביניהם.
מסופר על דוד שקרא למקום מסויים על שם "בעל", לאחר ש"יהוה"עזר לו (שמ"ב ה כ) "פָּרַץ יְהֹוָה אֶת אֹיְבַי ... עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים". דוגמה לסינקרטיזם בין בעל ליהוה ניתן לראות גם בדברי הושע (ב יח) "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא, נְאֻם יְהֹוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי", כשהמילה "בעלי" מרמזת לשם "בעל". את הזיקה הגדולה בין הכנענים לעם הישראלי תימצת בקצרה הנביא יחזקאל שאמר (טז, ג) "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית".