המלחמה באל "ים".
ישנם אזכורים לאל הכנעני "ים", מבלי לכנותו בתואל אל. ברור ומובן שה"ים" המוזכר במקרא במקומות שונים אינו הים הרגיל המוכר לנו, אלא יצור מתולוגי "שנחרב" אי אז בימים (נחום א ד) "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ". ה"גערה" בים, ייבושו ו"החרבתו" מוזכרים בעוד מקורות מקראיים רבים ושונים כגון בישעיהו (נ ב) "הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם", כלומר יהוה "גוער" בים ומחריב אותו. בחבקוק (ג ח-טו) נאמר "הֲבִנְהָרִים חָרָה יְהֹוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ, אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ...דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ", כלומר יהוה כועס על "ים ("עֶבְרָה") ודוהר עם סוסיו עליו ("דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ"). בנחום (א ד) מוזכרת אותה ה"גערה" בים, "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ", בתהלים (עד יב-יג) מסופר על "פירורו" של ים, "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם... אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם". מתי יהוה "פורר" את "ים", לא נאמר.
כפי שצויין קודם, לא רק על התנין אלא גם על "ים" הוטל משמר לריסונו ולמנוע ממנו להזיק (איוב ז יב) "הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר". עוד נאמר באיוב (ט, ח) בהקשר של בריאת העולם, "נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם", וכן (איוב כו יב) "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם". רמז למלחמה באל הים בזמן הבריאה. ניתן לראות בתיאור הים כיצור שיצא מרחם ויהוה הגביל אותו באמצעות "בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם" (איוב לח ח-י) "יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא...וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם".
רמז לכך שהמלחמות הללו נעשו כהכנה לקראת בריאת העולם, בשלבים המוקדמים לבריאה ("בְּיָסְדִי אָרֶץ"), ניתן ללמוד גם כן מספר איוב (לח א-י):
"וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר...אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ? הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה. מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע? אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו? עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?...וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא...וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם, וָאֹמַר:עַד פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ".
האל שואל את איוב "איפה הוא היה" בזמן שהאל "ייסד את הארץ", והציב "בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם" ל"ים". כזכור, איוב הצדיק, שעבר יסורים קשים וְשָׁכַל את ילדיו בני ביתו, דרש תשובה מהאל לפשר סבלו. תשובתו של האל החל, מפרק לח בספר איוב, היא שאיוב מוגבל ביכולתו להבין את פשר מעשי האל[1]. יהוה משיב לאיוב אגב איזכור של בריאת העולם ("בְּיָסְדִי אָרֶץ...אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ ... אֶבֶן פִּנָּתָהּ") את מלחמתו בים. המילים "וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" מרמז על קיומה של מיתולוגיה עתיקה שכללה פירוט רחב יותר של אותה המלחמה אלא שהיא לא שרדה ולא נכנסה למקרא.
וכך מנסחת נילי וזאנה את המלחמה באל הים:
"בתפיסת העולם הקדומה נתפס הים כגורם המתחרה באל, ומאבק האל בים והכנעתו הוא מוטיב מוכר במיתולוגיות של המזרח הקדום. סיפור הבריאה הבבלי 'אֶנֻמַ אֶלִשׁ' מתאר את מאבקו של מרדוך בתיאמת, הים הקדמון. יש בידינו עלילה אוגריתית המתארת את המאבק בין בעל ובין ים, וב'הוראות מרי-כא-רע' ממצרים נזכר המעשה של 'הכנעת מפלצת המים' בין שאר מעשי האל לטובת האנושות. שקיעים מיתולוגיים הרומזים למאבק זה נמצאים גם בשירה המקראית... בסוף המאבק הציב האל לים גבול שהוא 'משמר' הסוגר בעדו (איוב ז, וב ועוד) ומנע ממנו את האפשרות לפלוש לתחום הארץ"[2].