דניאל ואיוב-שמות כנעניים

מלבד האלים "אל" ו"בעל" ואותן הדמויות המיתולוגיות המשותפות למקרא ולתרבות הכנענית, ישנן גם שתי דמויות אנושיות המשותפות לתרבות הכנענית והמקראית, "דָּנְאֵל" באוגריתית, הוא "דניאל", ואיוב. דָּנְאֵל מוזכר ב"עלילות דנאל וְאָקָהָת" שבספרות האוגרית, שם הוא מופיע בדמות של שופט צדק וחכם המשרת את האלים.

להלן ציטוט מהיצירה "עלילת דנאל ואקהת" המתארת את דנאל (המקור עם התרגום):

"אפנך דנאל מת רפא (וְהִנֵּה דָּנְאֵל אִישׁ הָרְפָאִים)

אפהן ע'זר מת הרנם (וְהִנֵּה הַגִּבּוֹר אִישׁ הָרַנָּם)

יתשא ית'ב באף ת'ע'ר (יִתְנַשֵּׂא יֵשֵׁב לִפְנֵי הַשַּׁעַר)

תחת אדרם דברגן (תַּחַת הָאַדִּירִים שֶׁבַּגֹּרֶן)

ידן דן אלמנת (יָדִין דִּין אַלְמָנָה)

ית'פט ת'פת יתם" (יִשְׁפֹּט מִשְׁפָּט יָתוֹם)

דמותו של דנאל מוזכרת גם במקרא בספר יחזקאל (יד כ) "וְנֹחַ (כתיב:) דנאל (קרי:) דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ...הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם". שלושה צדיקים "מאומות העולם", נח, דנאל ואיוב. דנאל מוזכר גם בפסוק נוסף (יח' כח ג-ד) "הִנֵּה חָכָם אַתָּה (כתיב:) מדנאל (קרי:) מִדָּנִיֵּאל, כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ. בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל, וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ". דמותו של דנאל מצטיירת בספר יחזקאל כאחת מדמויות הצדיקים שבקרב אומות העולם. זו בדיוק הסיבה לכך שהשם "דנאל" מופיע כך ב"כתיב", שמו המקורי. בקרי נוקד כ"דניאל" עקב חוסר מודעותם של הנקדנים המאוחרים לשם הכנעני העתיק "דָּנְאֵל". כשהם ראו את המילה "דנאל" הם פירשו אותה כ"דָּנִיֵּאל". לֹא בִּכְדִי אנו נתקלים בדמות דנאל כשמו של צדיק גם בתקופה מאוחרת יותר, לאחר חורבן בית ראשון, בספר דניאל (א ו) "וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה". וכך כותב אליעזר (אד) גרינשטיין על דמותו של דנאל:

"דנאל האגדי הזה מוזכר בשני מקומות בספר יחזקאל, כאחד מצדיקי אומות העולם שבזכותם ניצלו בניהם מפורענות וכאחד החכמים מימי קדם. סיפורם של דנאל ואקהת היה נפוץ במזרח הקדום, כפי שעולה ממציאתו של חותם גליל מסוריה מהמאה השבע-עשרה לפסה"נ המציג סצנה מתוך העלילה"^[1].

דמותו של דנאל כשופט צדק מוזכרת גם בספר החיצוני "תוספות לספר דניאל", שהוא ספר מתקופת ימי הבית השני, הכולל סיפור ידוע בשם "שושנה והזקנים"^[2], ששורשיו בדמותו של "דנאל שופט הצדק", כפי שמסביר אלכסנדר רופא:

"לסיפור הספר החיצוני מעשה שושנה (סיפור שהוא אחת משלוש התוספות לספר דניאל בתרגום השבעים, לצד תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן ומעשה בל והתנין) יש פרהיסטוריה עתיקה ובתר היסטוריה מורכבת. הפרהיסטוריה מוכחת מדמותו של דניאל שופט צדק. לתכונתו זו אין רמז בשאר הסיפורים על דניאל, בתנ"ך ובגנוזים, ולמרבה הפליאה היא מצויה בספרות האוגריתית, מן האלף לפסה"נ בעלילת דנאל ואקהת, שם תואר דנאל כשישב למשפט"^[3].

בהקשר זה יש להוסיף כי גם השם המקראי "איוב" (יח' יד כ, איוב א א) מוכר הן כשם כנעני והן מהספרות המסופוטמית. משמעות השם איוב הינה קיצור של השם "איה אבו", "Ayya- Abu", שפירושו "איה האב?". המדובר בשם "תיאופורי" קדום המנוסח כמשפט שאלה, כש"אב" הוא כינוי לאל. שם זה היה נפוץ באלף השני לפנה"ס במרכזים שמיים מערביים כמו במארי, אללח' ואוגרית, שָׁם הַשֵּׁם "איוב" נהגה כ"איאב". השם איוב נזכר גם מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (איגרת 256, שורה 6, 13), שהיו איגרות מהמרחב הכנעני אשר נשלחו באמצע המאה ה-14 לפנה"ס לשליטים המצרים שהיו באתה העת^[4].